כנראה שהיה לי רגע כזה, חמקמק ומסתורי, הרגע שבו החלטתי לחשב מסלול מחדש.
34 שנים שמרתי בהדיקות על המוניטין שלי כשונאת לימודים, שונאת בית ספר ולא מוכנה להעלות בקדקודי למצוא את עצמי לומדת שוב. אני לא מדברת על קורסים למינהם, את זה עשיתי כמעט בכל הזדמנות בשנים האחרונות.
מספר המקצועות שלמדתי פשוט מדהים (:
אני מדברת על לימודים כאלו אמתיים שבהם רוב הנושאים שאתה לומד לא ממש מעניינם אותך אבל אין ברירה וחייבים לעשות. לימודים עם שיעורים, כיתה עם תלמידים ומורה... כיתה עם תעודה שמשרד החינוך מכיר בה, תעודה שאפשר להתגאות בה. לא מוסד מפוקפק שמלמד תפירת חליפות ליונים או קורס ספרות לחתולי ספינקס.
אני לא ממש זוכרת את הרגע הזה אבל אני בטוחה שזה קרה, פתאום יום בהיר אחד החלטתי שאני, זו שהסתפקה ב-9 שנים בבית ספר, זו שהשלימה בשיעורים פרטיים לעשר שנות לימוד ונבחנה בכיתה מיוחדת עם כל נכשלי מערכת החינוך, זו שקיבלה חבילת שוקולד במבחן לעשר שנות לימוד כדי לשפר את ההישגים. זו ששנים טוענת בכל תוקף שלימודים זה איכס ושאני לא מסוגלת לחשב תרגילי חיבור עם מספרים בעלי שתי ספרות, אני רוצה ללמוד!
לא סתם ללמוד, אני רוצה תואר ראשון, והאמת כבר מפנטזת על התואר השני וממש מבואסת שאין לי זמן לעשות שני תארים במקביל.
זה כמובן הוביל אותי למרתון של בירורים, ימים פתוחים וימי חשיפה מרגשים בשלל מוסדות.
מפה לשם פתאום מצאתי את עצמי רשומה למכינה של זקנים ואחרי כמה ימים אפילו רשומה ללימודי תואר ראשון.
חודש וחצי אחרי תחילת המכינה ושלושה מבחנים כבר מאחורי מתחיל להסתמן דפוס מדאיג.
פתאום גיליתי ש.... אני לא גרועה בלימודים.
אני לא גרועה בהבעה, את זה תמיד ידעתי.
אני ממש בסדר בסטטיסטיקה, למשמע הגילוי הזה אבותי בוודאי מתהפכים בקברם.
אני טובה + באנגלית, צריך לעדכן את המורה הפרטי שהיה לי בבית הספר בעניין, הוא היה לגמרי מיואש ממני.
ובאזרחות, יש לזה שם אחר אקדמי פלצני, אני בהחלט מוצלחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה